"כי אחד הוא העם בכל דורותיו, והאישים ההולכים ובאים בכל דור אינם אלא כאותם החלקים הקטנים בגוף החי, ההולכים ומתחדשים בכל יום, מבלי לשנות במאומה תכונת האחדות הכללית של הגוף כולו." (אחד העם במאמרו "לא זה הדרך")

 

בתחילת פרשת "ויצא" אלוהים מחדש את הברית עם שלשלת העם באמצעות חלום ליעקב.

 

"וְהִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ." (בראשית כ"ח י"ג)

 

כבר שם הברית האלוהית בין אדם לעם מחברת גם את האדם לאדמה. חיבור, שהיום אנחנו חווים עוד גלגול כואב שלו.

 

מישהו חייב לכתוב, כפי שאחד העם כתב בזמנו: "נשוב נא על כן אל הדרך אשר עמדנו עליה בתחלה בעת לדת הרעיון, ותחת להוסיף לו עוד 'משואות' חדשות, נשתדל, שישתרש ויתפשט הוא עצמו לרוחב ולעומק, לא בחַיִל ולא בכוח, כי אם ברוח, ואז יבוא יום אשר גם ידינו תעשׂינה תושיה."

 

עלינו לשוב ולחקור את מהותה של המדינה, לחזור לחלום חלום אחד, בו אנחנו נושיט יד לשלום, לאמונה שאפשר לחיות במדינה מתוקנת כחזון מגילת העצמאות:

 

"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת."

 

סיפור יעקב, וחזרתו לארץ כנען עם העלאה בדרגה, דרך קבלת הכינוי ישראל, מראה לנו את סכנת הבלבול בין תכלית לאמונה. האמונה מאפשרת לאדם לסבול או לשרוד כדי לקיים את תכליתו, אך ללא הפרדה בין תכלית לאמונה אנחנו נופלים לסכנה של נקיטת אלימות כדרך לגיטימית להרוויח מה שאנחנו חושבים שמגיע לנו. לכן האפשרות היחידה לראות בהבטחה האלוהית ליעקב את השליטה על האדמה היא האמונה הדתית בשלום כתוצאה של החיבור בין אדם לאלוהים.

 

חלום יעקב מתרחש בתוך עצמנו בכל עת ובכל דקה. במילים אחרות, בתוכנו נמצא סולם המחבר בין שמיים לארץ, בין הכוחות העליונים לבין העולם המעשי. המלאכים העולים ויורדים הם יצר הטוב ויצר הרע. כבר יותר מחודש וחצי אנחנו עדים לשליטת היצר הרע מול היכולת של האדם לרפא ולתקן.

 

הסולם הפנימי שלנו מושפע מהרבה סבל ופחד מאז השבת הארורה, אבל אין אנחנו יכולים לאבד את התקווה שעדיין יש בתוכנו כוח אנושי כדי לעלות למעלה ולנסות למצוא אפשרות להתייחס לאחרים, באשר הוא האחר, מתוך אהבה ואמפטיה. כי האפשרות האחרת היא שקר ויחסים אלימים, כפי שאנחנו גם לומדים מפרשת השבוע עם לבן, אביהן של רחל ולאה.

 

"וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָאֱלֹהִ֛ים בַּחֲל֖וֹם יַֽעֲקֹ֑ב וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי." (בראשית ל"א י"א)

 

בחלום השני המתואר בפרשה, מלאך קורא ליעקב והוא עונה "הנני". מילה כל כך סמלית בתוך היחסים בין אלוהים לבין האדם. הנני היא מילה של תקווה, של נוכחות שלמה, של לקיחת אחריות ושל נכונות לקיים את הצדק ואת הטוב.

 

מי יתן שנדע בקרוב ימים של שלום ונקיים הכתוב: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה." (ישעיהו ב' ד')

 

————————————————————————————————-

הרב רודריגו באומוורצל הוא רב קהילה בקהילת הלב בתל אביב כחלק ממרכזי דניאל ליהדות מתקדמת.