הפרשה מתחילה עם הפועל ״וירא״, המבשר כי בפעולת הראיה יש היכולת הבסיסית לראות ולשנות מציאות, ובכך לרפא אותה. אם נחליף את מקומה של האות י׳, הפועל ר.א.י יהפך ל- י.ר.א. השניים מסמלים קצוות מנוגדים: את חולשתנו ובה בעת את עוצמתנו. הכאב המכלה, הגדול מנשוא, הוא בנשיאתו לבדנו בסתר. למול זאת, כאשר יד מושטת וכאבנו מקבל מקום ותהודה, משתחרר מעט מהכאב הגדול הזה, ומותיר מקום לריפוי וליצירה חדשה של חיים.
כך, אחרי שנים ארוכות של כאב שחוו אברהם ושרה על זוגיות עקרה מפרי בטן, מתגלה קרן אור של תקווה. הסיפור נפתח בפעולת הראיה של האל ושלוחיו את מצוקת בני הזוג ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳״ (בראשית י"ח א), ומסתיים בפחד העמוק שמבטאת שרה ״וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה״ (שם י"ח טו). אברהם ושרה בזקנתם המופלגת מתבשרים כי החיים וההמשכיות חזקים מהמוות.
במקביל, כפי שאלוהים מגן וחס על הולדתו של יצחק, כך חס על חייו של ישמעאל. אלוהים רואה ושומע את חרדתה של הגר מהמוות ״כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד״ (שם כ"א טז) ולא מביא למותם.
תפילת האמהות שנושאות שרה והגר משני צידי הגדר, המייחלות לפריון ולחיים, היא עדות נצחית לכך ששמירת החיים וקדושתם מהווה שותפות גורל כלל אנושית, החוצה דתות ומסורות, ושצריך להגן עליהן בכל מכל כל: ״וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל-תִּירְאִי […] וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם […] וַתַּשְׁקְ אֶת-הַנָּעַר״ (שם כ"א יז-יט).
ביתר שאת, ספר בראשית מתנגד לכל אידאל ורעיון המבקש לעקוד את קדושת החיים, כי יראת אלוהים היא ההגנה על החיים ״אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה״ (שם כ"ב יב).
בקריאת התעוררות, המרעידה ארץ ושמים, קול אלוהים מצווה כי חיי ילדינו חשובים יותר מאידיאלים או ממסורות דתיות, וכי אלו חייבים להתגמש לפי צרכי החיים ולשרת את שמירת החיים ולא להביא לכליונם ״וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה״ (שם כ"ב יד).
בנוסף, בסיפורי בראשית ניתן למצוא נקודות שבר וכאב של אלוהים מהרשעות האנושית. למולה האל מבקש לכלות את האנושות ברעתה ולהתחיל מחדש כדי ליצור הזדמנות לעולם טוב יותר. בתוך כך, האל דורש מהאדם, שנברא בצלם האלוהי, לפעול ולתקן בעצמו, בכוחו ועוצם ידו. על האדם לצאת לכיכר העיר להציל את הטוב ולא לחכות לישועות חיצוניות ״אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה״ (שם י"ח כא).
כך בדיוק מתואר המבחן של אברהם, הרואה בנפילת סדום, ודורש מאלוהים להציל את קורטוב הטוב והאנושיות שבעיר, מועט וקטן ככל שקיים. זאת מתוך ידיעה שבכוחו של הטוב לגדול ולהשפיע ולבשר את המשך החיים לכל. זאת מחוייבותנו וזאת מנהיגותינו ״וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט״ (שם י"ח יט). מתוך פחד אמיתי שאם לא נילחם על הטוב, אולי לא יישאר גם עבורנו או בתוכנו, וייסָפה גם הטוב שלנו ״וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?״ (שם י"ח כג).
כמלחמתנו בימים אלו ממש, שבהם נדמה כי הרשעות מכסה כל חלקה טובה ושנאה מתגברת בעולם, נילחם ביתר שאת להאיר את הטוב, להדגיש ולהגביר אותו. לזעוק את קדושת החיים, להילחם עליה מכל משמר, להגן עליה מעקדות ראווה מיותרות. עלינו לצאת לכיכר העיר, לראות ולהיראות, לפעול ביחד למען הבוחרים והבוחרות בעשיית הטוב והשלום מכל צידי המערכה. כתפילתן של שרה והגר נבקש להגן ולחוס על חיי ילדינו. כברואים בצלם נראה את אחינו ואחיותינו בכאבם, ונציע להם תקווה וחיים. כך נבשר תפילה בין דתית, כלל עולמית ממעמקי הלב האנושי להגדיל את הטוב ולהאיר את האור, ערבים ויהודים וכל יושבי תבל גם יחד.
״הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם״ (ישעיהו ט, א).
————————————————————————————————
הרבה סיון נבון-שובל מתגוררת בירושלים עם אורן ושלוש בנותיהם. סיון עוסקת בניהול פרויקטים ועשייה רבנית-חינוכית בשדה ההתחדשות היהודית ומובילה טקסי חיים.